לא משנה אם המצע הוא פלסטיק, נייר או בד, כוח ההדבקה של הסרט מגיע משכבת ​​הדבק על פני המצע.התכונות הפיזיקליות של הדבק קובעות ישירות את כוח ההדבקה של הסרט.כמובן, ישנם סוגים רבים של קלטות, בחלוקה גסה לקלטות רגישות ללחץ, קלטות מופעלות במים, קלטות רגישות לחום ועוד. ביניהן, קלטות רגישות ללחץ הן הנפוצות ביותר בחיינו.אין צורך בטיפול מיוחד או בהפעלה, וניתן להשיג זאת בדרגה מסוימת של לחיצה.אפקט דבק.הדבק רגיש ללחץ (נקרא גם דבק עצמי) על הסרט הוא מוקד הדיון שלנו.

דבק רגיש ללחץ הוא מעין חומר פולימרי בעל צמיגות גבוהה במיוחד וגמישות מסוימת, כגון פולימר אקרילט, גומי, גומי סיליקון וכו'. ההדבקה של הסרט היא תהליך פיזיקאלי קפדני, המחולק לשני שלבים של חדירה והידבקות, וכן צמיגות אלסטיות של פולימרים.זה ממלא תפקיד חשוב כאן: ראשית, לדבק הצמיג יש ביצועים נוזליים מסוימים, ואנרגיית פני השטח של מולקולת הדבק נמוכה מאוד, מה שגורם לדבק לחדור בקלות אל פני השטח של האובייקט, והגמישות גורמת בעת לחיצה, מולקולות הדבק יכולות להתאסף במקום להיסחט הצידה;לאחר מכן, תהליך ההדבקה הוא תוצאה של הלכידות וההידבקות של הדבק.

יש כמה קלטות, ההדבקה תגדל עם הזמן.הסיבה לכך היא שהדבק זקוק לזמן ארוך יותר כדי להרטיב טוב יותר את פני האובייקט ו"לזרום" לתוך החורים והחריצים.בנוסף, יש אנשים שחושבים שהטייפ הוא רק סרט מצופה בדבק.הצהרה זו שגויה לחלוטין, כי הדבק הוא לחלוטין בצורת נוזל, כדי להשיג יכולת הרטבה, והלכידות וההידבקות שלו יצטרכו להמתין עד שהוא יכול לבוא לידי ביטוי רק לאחר ייבוש באוויר.יתר על כן, הדבקת דבק היא תהליך בלתי הפיך.ברגע שהוא נקרע, לא ניתן לחבר אותו מחדש.במהלך כל מחזור הדבקת הסרט, הדבק שומר על צמיגיות והוא הפיך חלקית.תהליך.